אי אז לפני שנים הכל כבר היה מוכן- הטקסט שעבר עריכה והגהה, האיורים של שי איפרגן המוכשרת, התיקייה על המחשב, אפילו התחלתי לפרסם כלפי חוץ שאוטוטו זה קורה. הכל כבר היה מוכן- וכנראה שרק אני לא הייתי מוכנה.  

אולי במעמקי לבי לא האמנתי מספיק שזה באמת יכול להפוך מחלום למציאות, אולי לא היתה לי פניות לזה ואולי היו אלו נסיבות חיים אחרות שגרמו לכל התהליך של הספר להשתהות ולקפוא לתקופה ארוכה. 

לא תמיד אני מסכימה עם המשפט כל עכבה לטובה, יש פעמים ששינויים בתכנון דווקא יוצרים תחושה של חוסר ודאות או חוסר שליטה ועיכובים בפרט יכולים להוליד תסכולים. עם "ג'וזפין והדולפין" ההפשרה האיטית עשתה רק טוב.  אחרי שהקמפיין מימון המונים עלה לאוויר וזכה לתמיכה, הדבר הפך לממשי מרגע לרגע. חזרתי שוב לטקסט ויחד עם העורכת הלשונית דייקנו עוד, חידדנו, התאמנו, שינויים קטנים עם השפעות גדולות. שי החזירה את האיורים לשולחן הסטודיו והוסיפה עוד פרטים, שיפצה פה ושם והחליטה שהיא גם מחליפה את האיור הפותח של הספר. 

כמה אני מברכת על כל זה. קודם לכן אהבתי את התוצאה הסופית, אחר כך התאהבתי בה מחדש ויותר, היא נהייתה נכונה ושלמה יותר. 

בפברואר 2022 התוצאה הסופית עברה מהמחשבים הביתיים שלנו למערכת של בית הדפוס ומכאן נחשפתי לעוד עולם שלם וחדש.