זכיתי בשתי סבתא שרה ושני סבא משה, צירוף מקרים משעשע וגם סימן של שותפות גורל. 

זכיתי בדמויות משמעותיות, נוכחות ואוהבות בחיי. 

באוקטובר קמנו מהשבעה של סבא מנור, 3 חודשים לפני כן נפרדנו גם מסבא מקמל. 

הגעגועים כבדים מנשוא  

אבל שניהם הספיקו די בחייהם, הגיעה העת שינוחו על משכבם בשלום ויהי זכרם ברוך. 

בחיפושיי אחר מקום נחמה, מצאתי את עצמי מתמלאת בגאווה על שזכיתי להספיק לחלוק איתם את הספר, להראות להם שאני מגשימה חלום, מגשימה את עצמי.  

אני אמשיך לשאת אותם בלבי ובזהותי ובדמי. 

** 

בתמונה אחת – משה ז"ל ושרה מקמל עם ג'וזפינה ואיתי לפני כמה שנים במרפסת ביתם. 

בתמונה השנייה- משה ז"ל ושרה מנור עם הספר ואיתי בסלון ביתם, ביום שיצא מהדפוס.